סימנים אוניברסלים
פחדים /סימנים אוניברסלים
אם לצטט את ד"ר אליזבט קובלר-רוס (המוות חשוב לחיים) יש בנו שני סוגי פחדים הטבועים בנו מלידתנו.
פחד מרעשים פתאומיים ופחד מגובה רב.
כל השאר ,והם אין ספור כמעט , מנהלים את חיינו.
כמעט אין אדם שלא מתנהל מפחדים . יש כאלו שהפחדים לא מנהלים אותם חזרה ולכן הם מצליחים לעשות ולבצע אך רוב האנשים בהרבה מתחומי חייהם נמנעים או חווים חלקית את החוויות כתוצאה מפחדים שונים .
מה שמשותף לרוב האנושות ,כמעט, הוא פחד המוות , עליו כבר כתבתי לא מעט , הפעם אתייחס אליו ממצב שאנו מלווים חולה סופני או אדם על סף מוות.
אנשים על סף מוות יודעים שהם הולכים למות ויש להם את הדרכים שלהם לבדוק עם אלו שסביבם האם אפשר לשתף , לחלוק ,את המצב בו הם נמצאים. רבים לא מסוגלים להכיל את הידיעה שמישהו קרוב אליהם הולך למות ובטח שלא לדבר על זה בצורה גלויה מה שיכול מאוד להקשות על החוויה עצמה לאותו אדם.
קצת על מה שניקרא סימנים אוניברסליים שיכולים לתת לנו כמלווים מהצד הבנה ,באיזה מצב נימצא החולה עצמו ואולי לעזור ,יותר לו מאשר לנו ,להתמודד עם המצב בו הוא נימצא.
רוב החולים יודעים מה מצבם.
אחת הדרכים שגם אנחנו נדע , (ולא מדובר על מה הרפואה אומרת , אלא מה הם חושבים ומרגישים ובהקשר לזה מה הם צריכים מאתנו)היא לדעת להקשיב . הסימנים הם קטנים והם נאמרים לרוב ברמיזה כדי שהחולים יבינו מול מי הם עומדים וכמה אפשר לשתף ולדבר על מה שהם עוברים.
חולה שאומר שיהיה בסדר או שהכל הולך להיות עוד הרבה זמן ,או מדבר על החלמה בצורה זו או אחרת , גם מבלי להזכיר את המלה החלמה עצמה – אפשר להבין שהוא רואה את המשך חייו (שוב, לא במקרה שהוא הבין שזה המצופה ממנו מכיוון שהיושב מולו נימצא בסערת רגשות או אינו יכול להכיל שום דבר ואז הוא מנסה להגיע אותו , המטופל הופך למטפל..) הוא יזכיר את הבית ,את תחביביו ועיסוקיו כמשהו בר ביצוע שיהיה נגיש גם אם כרגע הוא לא.
כאשר חולה יודע שזמנו קצר ויש באפשרותו לדבר על כך מבחינת הסובבים אותו , הוא יכין אותם וידבר על כך ,שוב לאו דווקא ישירות –יחלק מרכושו הקרוב (כמו נתינת שרשרת או טבעת מאם לילדה),ידבר על איך היה רוצה שדברים יתנהלו או יאחל לקרובים לו דברים להמשך חייהם.
זה קורה בהרבה מילים קטנות שרומזות .לרוב החולה במצב כזה רק יכול לדבר ולכן ההקשבה ותשומת הלב כ"כ חשובה .
אם אנחנו כמלווים מיד נגיד דברים כמו – יש לך הרבה זמן, אל תדבר ככה וכו' אנחנו נפספס הרבה ולא נאפשר לו את רצונו.
כשאנחנו מלווים מישהו יקר לנו במצב קריטי או מחלה קשה ,זה כואב וקשה . עדיין עלינו לזכור שהוא העיקר ולנסות לעשות ככל שביכולתנו להקל עליו. להקשיב לו ולעשות כרצונו במצב שהוא כבר אינו יכול כי אינו עצמאי זו עזרה עצומה.
