אם לצטט את ד"ר אליזבט קובלר-רוס (המוות חשוב לחיים) יש בנו שני סוגי פחדים הטבועים בנו מלידתנו.

פחד מרעשים פתאומיים ופחד מגובה רב.

כל השאר ,והם אין ספור כמעט , מנהלים את חיינו.

כמעט אין אדם שלא מתנהל מפחדים . יש כאלו שהפחדים לא מנהלים אותם חזרה ולכן הם מצליחים לעשות ולבצע אך רוב האנשים בהרבה מתחומי חייהם נמנעים או חווים חלקית את החוויות כתוצאה מפחדים שונים .

מה שמשותף לרוב האנושות ,כמעט, הוא פחד המוות , עליו כבר כתבתי לא מעט , הפעם אתייחס אליו ממצב שאנו מלווים חולה סופני או אדם על סף מוות.

אנשים על סף מוות יודעים שהם הולכים למות ויש להם את הדרכים שלהם לבדוק עם אלו שסביבם האם אפשר לשתף , לחלוק ,את המצב בו הם נמצאים. רבים לא מסוגלים להכיל את הידיעה שמישהו קרוב אליהם הולך למות ובטח שלא לדבר על זה בצורה גלויה מה שיכול מאוד להקשות על החוויה עצמה לאותו אדם.

קצת על מה שניקרא סימנים אוניברסליים שיכולים לתת לנו כמלווים מהצד הבנה ,באיזה מצב נימצא החולה עצמו ואולי לעזור ,יותר לו מאשר לנו ,להתמודד עם המצב בו הוא נימצא.

רוב החולים יודעים מה מצבם.

אחת הדרכים שגם אנחנו נדע , (ולא מדובר על מה הרפואה אומרת , אלא מה הם חושבים ומרגישים ובהקשר לזה מה הם צריכים מאתנו)היא לדעת להקשיב . הסימנים הם קטנים והם נאמרים לרוב ברמיזה כדי שהחולים יבינו מול מי הם עומדים וכמה אפשר לשתף ולדבר על מה שהם עוברים.

חולה שאומר שיהיה בסדר או שהכל הולך להיות עוד הרבה זמן ,או מדבר על החלמה בצורה זו או אחרת , גם מבלי להזכיר את המלה החלמה עצמה – אפשר להבין שהוא רואה את המשך חייו (שוב, לא במקרה שהוא הבין שזה המצופה ממנו מכיוון שהיושב מולו נימצא בסערת רגשות או אינו יכול להכיל שום דבר ואז הוא מנסה להגיע אותו , המטופל הופך למטפל..) הוא יזכיר את הבית ,את תחביביו ועיסוקיו כמשהו בר ביצוע שיהיה נגיש גם אם כרגע הוא לא.

כאשר חולה יודע שזמנו קצר ויש באפשרותו לדבר על כך מבחינת הסובבים אותו , הוא יכין אותם וידבר על כך ,שוב לאו דווקא ישירות –יחלק מרכושו הקרוב (כמו נתינת שרשרת או טבעת מאם לילדה),ידבר על איך היה רוצה שדברים יתנהלו או יאחל לקרובים לו דברים להמשך חייהם.

זה קורה בהרבה מילים קטנות שרומזות .לרוב החולה במצב כזה רק יכול לדבר ולכן ההקשבה ותשומת הלב כ"כ חשובה .

אם אנחנו כמלווים מיד נגיד דברים כמו – יש לך הרבה זמן, אל תדבר ככה וכו' אנחנו נפספס הרבה ולא נאפשר לו את רצונו.

כשאנחנו מלווים מישהו יקר לנו במצב קריטי או מחלה קשה ,זה כואב וקשה . עדיין עלינו לזכור שהוא העיקר ולנסות לעשות ככל שביכולתנו להקל עליו. להקשיב לו ולעשות כרצונו במצב שהוא כבר אינו יכול כי אינו עצמאי זו עזרה עצומה.

מיהו המבקר הפנימי שלנו ?

לכל אחד יש את שלו אבל אצל כולם הוא בא רק לביקור. כשהמבקר הפנימי שלנו מגיע לביקור אפשר להציע לו קפה ועוגה ואפשר להתעלם ממנו ,התעלמות היא כמובן דרך כעסים והתנגדויות כי הוא כבר דפק על הדלת וגם אם זה רק לביקור ,הוא לחלוטין נוכח, גם אם מבחירה היינו מוותרים על ביקורו.

אם בחרנו להתנגד לו אפשר להמשיך בדרכנו כרגיל ,אם החלטנו לתת לו מקום (קפה ועוגה) זה אומר שאנחנו מכניסים אותנו אלינו הביתה. (על המושג בית בפוסט אחר)

גם באירוח אפשר יותר או פחות. אפשר לדבר על מזג האוויר ,ואפשר לשאול אותו לשלומו , לשם מה הגיע ואיך מרגיש. בשני המקרים אנחנו מתייחסים רק ברמות שונות של תשומת לב.

כשביקורת עצמית עולה היא בדרך כלל עובדת ב"הפוך על הפוך" , היא באה להעיר ולהזיז אותנו .היא מאוד לא נעימה לנו וכפי שכבר אמרנו רגש הוא סימן ,אם "מארחים " אותו . כל הרגשה רעה ,היא לטובת טוב אם נותנים לה את תשומת הלב.

יש לכל אחד את המבקר שלו ,ויש לכל אחד הרבה מבקרים שבאים בסיטואציות שונות לזמני אירוח שונים . חשוב לזכור שחיסרון בנו תמיד מצביע על כך שיש לנו /בנו את המשאבים שייתנו את התשובה לכך.

החיסרון תמיד יכוון אותנו לתשובה מה כן.

מי שחווה ביקורת עצמית מתוך מודעות ולקיחת אחריות (וזה אומר לא רק להרגיש ולהישאר בהרגשה אלא לנסות ולמצוא תשובות והבנות להרגשה )נימצא כבר בחצי הדרך לתשובות ,ביקורת עצמית היא עוד דרך ,ואחת הפשוטות יותר להבנה מה עלינו לשנות וללמוד אצלנו.

בקורסים שלי אני מלמדת איך לזהות ולעבוד עם המבקר הפנימי ,איך להפוך אותו לאוהב במקום לאויב כך שכשהוא מגיע אני בשמחה אציע לו קפה עוגה ואולי אפילו יותר ..

אחת הבעיות עם הביקורת הפנימית היא כאשר אנו משאירים אותה כביקורת ואז אנחנו מגיעים הרבה פעמים לחוסר עשיה ואז פספסנו בגדול . לדוגמה – אם אני רוצה לכתוב ולפרסם משהו וכל פעם בגלל שאני פרפקציוניסטית (המבקר במקרה הזה) אני מוחקת ומשנה ומוחקת ומשנה ,זה יכול לגרום לא פעם שאו שלא אכתוב ואפרסם או שאתעכב עם הדברים ואאבד את המומנטום הנכון לפרסומם. בכל מקרה הפסדתי ,גם לא כתבתי וגם לא אפשרתי לאחרים לקרוא וללמוד מהדברים, כשבעצם הלמידה היא בדיוק הפוכה , לכתוב בכל מקרה ו"על הדרך" (תוך כדי)ללמוד קלילות, שחרור וכו' .

אז.. אולי לא כדאי למהר ולוותר על הביקורת הפנימית שלנו ,רק לא להשאיר אותה כביקורת בלבד אלא כאפשור לכל מה שקיים אצלנו.

ביקורת  – בונה או פוגעת .

הדבר שניקרא ביקורת בעולמכם בנוי רובו ככולו על המצב הטכני בלבד ממנו אתם מסוגלים לראות או לחוות סיטואציות בחיים. סיטואציות שיקדמו אתכם בד"כ יהיו אלו שתעדיפו לא לשמוע אותן נאמרות ע"י אדם או גוף אשר יביאו לפיתכם את חוסר המעש או היכולת אותה אתם חווים בעצמכם. אותו כיווץ שתרגישו כאשר בן אנוש יסביר את דבריו וינמק אותם אין לו ולא כלום עם האמת שלכם מלבד העובדה שתמיד הוא אחד שעושה או אומר לעומתכם באותו רגע נתון.

המלה ביקורת עצמה היא המחלקת אנשים לקבוצות קבוצות לפי חוסר , אין ביקורת מראה על מלאות כלשהי והיא נחווית פה כמשהו שלילי במקום כמשהו מקדם. ככלל ,לרוב  כל השלילי בעולמכם מקדם, אין אנו מדברים על רצח עם כרגע אלא על הדברים הנאמרים או נעשים בין אדם לאדם.

כשהשלילי עולה היכולת להפוך אותו לחיובי היא יכולת אוטומטית בעולמכם כי באתם כולכם לפה עם שני הקצוות ואתם מתנהלים הכל חייכם בין שניהם. ככלל הכל נימדד ונלמד פה דרך קטבים כי עדיין בראיה המוגבלת שקיימת אצל רוב האנושות זו הדרך למדוד ולהחליט על כל נושא ונושא , דרך השוואה למשהו אחר, לקצה השני , טוב מול רע ,חלש מול חזק וכדומה.

ברמת תודעה מסוימת זה עובד, והיא זו שעדיין שולטת פה , כשאדם משנה את התודעה שלו לעצמאית ובוראת תוך לקיחת אחריות מלאה על חייו , צורת ההסתכלות הזו ,שהיא מעט קטנונית לפעמים אפשר להגיד ,כבר לא רלוונטית אלא אם הופכים אותה ומשתמשים בה לצורך לימוד .

כל "שלילי" נהפך מיד לחיובי ע"י תודעה שמתבססת על ההבנה שהחיים הם למידה אחת גדולה ואין בהם ולא הרבה חוץ ממנה . ביקורתיות היא למידה , למידה גדולה וחשובה וכשנתייחס אליה כלימוד כך היא תתנהל מולנו ככזו בלבד.

**הסתכלות על ביקורת כמשהו מקדם ולאו דווקא פוגע הוא לא פשוט למרבית האנשים , הוא דורש מידה רבה מאוד של מודעות ושימת האגו בצד, תוך התבוננות אמתית והקשבה לדברים שנאמרים ונתפשים כביקורת .

לרוב היא באה להזיז אותנו .

שלוש אפשרויות עיקריות יש בפנינו כאשר אנו נתקלים בביקורת .

הראשונה היא להיפגע ולהיעלב . מתוך כך להגיב בצורה של התגוננות וכעס.

השנייה – להיפגע ולהיעלב – ואז לבדוק האם יש בדברים משהו נכון שיכול לגרום לנו לשנות ,ו/או להוסיף אצלנו דברים שבסופו של דבר יגרמו לנו להבין ולעשות דברים בצורה טובה ושלמה יותר  .

השלישית – לראות שאין קשר בין מה שנאמר לביני והלמידה פה היא פשוט להתרחק כי מה שנאמר באמת לא נוגע אלי והוא ביטוי בלבד של מי שאמר אותו. גם זו למידה.

אנו שומעים הרבה על "שיעורים" שעלינו לעבור פה . מהם השיעורים הללו , כיצד נוצרים ואיך אנו בוחרים בהם .

כאשר נשמה מגיעה לכדור הארץ היא עושה זאת מסיבה עיקרית , פה יש את הלמידה הגדולה ביותר, פה יש פיזי לעומת מקומות אחרים ביקום בהם כולם חווים ברמת תודעה בלבד. פה יש את שני הדברים – תודעה וגוף פיזי .

מכיוון שכבר הבנו שכל הרעיון הוא התפתחות ולמידה ,ומכיוון  שהמקום הזה מספק את הלמידה המורכבת יותר אבל גם זו שנותנת לנו את הכי הרבה ,כולם רוצים להגיע הנה שוב ושוב.

נכון שיש פה פיזי וזה כייף ונעים וטעים ,אבל אי אפשר להיות פה רק בהנאות מבלי לעשות איזושהי למידה והתפתחות ואכן כולנו חווים את הלמידה הזו ואנו נכנה אותה שעורים לצורך הבנה.

יש לנו שעורים נעימים ויש כאלו שממש לא . אלו שאנו לרוב מתייחסים אליהם יותר ,הם אותם מצבים וחוויות בחיינו שגורמים לנו לרוב לחוסר נוחות , תסכול ,כעס ואפילו ייאוש . אלו המצבים שאמורים לגרום לנו לעצור . ככלל רוב החוויות פה מתחילות אצלנו כהרגשה , אנחנו קודם כל מרגישים ומגיבים לאותו רגש ברגש , אח"כ פתוחות בפנינו כמה אפשרויות – או שנבין ונעבוד עם הרגש ונסיק את המסקנות תוך לקיחת אחריות מלאה על הסיטואציה , או שנמשיך להגיב ברגש משלנו על הסיטואציה ללא עצירה לצורך הבנה ,או שנרגיש שאין לנו יכולת להתמודד ונדחיק את כל הסיפור, או  שנחליט להתמודד עם הדברים מתישהו ונשים הכל בצד.

ככלל שיעור כשמו כן הוא , הוא הגיע כדי ללמד ולכן כדאי ורצוי ללמוד ממנו ולכן האפשרות הראשונה שהוזכרה היא הרצויה לכולנו.

איך אנו בוחרים את השיעורים שלנו?

מכיוון שכולנו נשמות מתפתחות , תמיד ניבחר את השיעורים שעדיין לא למדנו.

אפשר לחלק אותם לשם הנוחות ובעיקר הזיהוי דרך ארבעת היסודות – אש מים אויר ואדמה כאשר כל אדם ייקח את השיעורים העיקריים שלו דרך היסוד שהכי קשה לו אתו.

(על היסודות עצמם כתבתי פה בעבר כיצד מחולקים וכיצד עובדים , מי שלא זוכר מוזמן לגלול ולראות )

מי שבא ללמוד אש  ימצא עצמו מתעסק עם למידת תעוזה , אומץ, מנהיגות (בעבודה – ניהול למשל) חוסר התפשרות על עמדותיו, העמדת עצמו במרכז ושאר הדברים שאש מייצגת בחיי היומיום שלנו  .

מי שבא ללמוד מים יתעסק ברגש ויחסי אנוש ,כמובן מהמקום הפחות נעים שלהם , אותם אנשים בדר"כ חווים קושי גדול בענייני חברה /חברויות , הם מרגישים ופחות מבינים ומפרשים כל דבר דרך הרגש. אלו אנשים שלא פעם יעדיפו להדחיק את הסיטואציות כי כל כך לא פשוט להם.

מי שבא ללמוד אויר יתעסק פה בעיקר בהבנות . לרוב אלו אנשים שכבר סיימו את למידת הרגש ויכולים להתעסק בסיטואציות בצורה אחרת , להבין להסיק מסקנות ולהמשיך לדבר הבא. שעורי אויר מתעסקים בעיקר בחשיבה והבנה.(מורים למיניהם , מובילי דרך וכו')

מי שבא ללמוד אדמה – יעסוק בדברים של מימוש ויישום. אנשים שמוציאים לפועל דברים בצורה פיזית (חקלאות, הפקות ,ביצועיסטים למיניהם)

ככלל– כולם עושים פה הכל מהכל , כולם מפתחים ומתפתחים אבל לכל אחד הקו המרכזי שלו הקושר בין כל הדברים שהוא עושה.

**אחד הדברים שאפשר לקבל דרכו רמז עבה מהם השיעורים שחסרים לנו ,הוא המזל האסטרולוגי שבו נולדנו.  בנוסף למה שהורגלנו לחשוב , הרבה פעמים המזל בו נולדנו מייצג בדיוק את סוג האנרגיה שחסרה לנו . למשל – אם נולדתי למזל אש – אני לאו דווקא מנהיגה או בעלת תעוזה רבה , אלא אלו בדיוק הדברים שבאתי ללמוד והאנרגיה של המזל באה לתמוך בי ולחזק אותי(באותו הקשר , בני הזוג איתם אנו נמצאים באים ללמד אותנו את הדברים שחסרים לנו ,ולכן כאשר אני נשואה לבן/בת זוג עם המון אש ,אני לא מ"מורידה את הראש" מולו או מולה ולא מיישרת קו אלא לומדת ולא פעם עובדת עם זה בדיוק מולו או מולה.)

כאשר שיעורים מכל סוג לא נלמדים אנחנו תמיד נחווה בצורה מורכבת וקשה יותר ,אבל במהות זה עדיין יהיה אותו השיעור ואם נתעקש ולא נלמד במהלך כל החיים שלנו פה , הקושי ילך ויגדל עד פגיעה פיזית או רגשית בנו עצמנו.

שיעורים שלא נלמדו לאורך גלגול שלם יחזרו ויופיעו בגלגול הבא כמשהו ארוך וקשה יותר.

לדוגמה – אם באתי ללמוד איבוד שליטה והתעקשתי עד הרגע האחרון לא לעשות זאת , בגלגול הבא אני עשויה להיוולד כבר כתינוקת נזקקת והפעם לעבור חיים שלמים בלמידת איבוד שליטה.

*כשאנשים שואלים אותי הרבה מאוד פעמים – "מה תינוק/ת כזה קטן כבר עשה ש"מגיע" לו/ה סבל כזה או אחר , חשוב להבין שרובנו לא זוכרים שהכל חלק משלם אחד גדול וכשאנחנו בוחנים כל דבר בנפרד ,קשה יותר להבין את הדברים. כל פעם שאנו חיים פה זה בקשר ובהמשך ישיר לפעם ו/או הפעמים הקודמות שחיינו פה. יש פעמים שזה המשך של השיעור מהפעם האחרונה ויש פעמים שזה יכול להיות המשך לשיעור שהתחלתי לפני שניים שלושה גלגולים בהם הייתי פה.

ולכן ,לא כדאי לוותר על דברים שגורמים לנו, אפילו קצת ,לחוות חוסר נוחות.

בהצלחה בבית הספר של החיים לכולם…

יש לא מעט מידע על המסע שעוברות הנשמות בדרכן ,לכדור הארץ ובחזרה למקום שממנו הן מגיעות (מישורי הבריאה) . אם אתם מאמינים בגלגולים או לא ,אצל רוב האנושות נישאלת השאלה – "מה קורה אחרי שמתים "? ,אם יש מי שטרח כ"כ הרבה ליצור כזו מערכת של גוף ונפש ,האם זה יכול להיות שזה למשך 80 שנה + – בלבד? ואם כן מה הטעם? למה להתאמץ..?

"הטענה שמכיוון שאיננו זוכרים חיים קודמים, יש להסיק שאין כאלה, כמוה כטענה שגלי רדיו אינם קיימים כיוון שאיננו רואים אותם." – מדברי הד"ר ש.פ.ברג.

מי שסקרן ו/או מאמין חוקר ובודק ומי שלא – לא.

החלק האנרגטי שבנו – הנשמה – שהוא גם החלק הלומד והמתפתח לא נעלם , הוא משנה את צורת הצבירה שלו והופך לאנרגיה . אנו כבני אדם ממשיכים להתייחס לאדם שמת כאדם לכל דבר ,מתגעגעים  רוצים ומתוך כך גם שואלים – כמה זמן הנשמה של האדם עדיין נמצאת אתנו או באזור, האם מי שמת רואה אותנו ו/או שומר עלינו מלמעלה (כמובן שכולם יודעים שהפיזי כבר איננו כי ראו את הגוף הפיזי ניקבר באדמה או נישרף , תלוי מאיזה תרבות הגענו, כך שההתייחסות היא תמיד רק לנשמה)

לכל דת צורת האמונה שלה לגבי זמן עזיבת הנשמה את כדור הארץ ,ביהדות מדובר על ימי השבעה בהם הנשמה עדיין נמצאת באזור ,יש לא מעט מידע שהגיע ובו מתואר שאכן לוקח זמן לנשמה להתרחק מהמקום הזה . ההסתכלות על הזמנים היא שונה מאוד בין כדור הארץ בו הזמן הוא ליניארי ואחיד  לעומת הזמן ביקום שהוא זמן קוסמי ותהליכי ולכן כשאנו מתייחסים לחודש בזמן ליניארי הוא שונה מבזמן קוסמי – בו הוא הרבה הרבה יותר מהיר.

נשמה עושה את דרכה הלוך וחזור למצב פיזי ,גוף, לצורכי למידה ולכן הדבר שונה ולא אחיד בין בני האדם השונים ,כל אחד עם הלימוד שלו ויכולת ההתמודדות שלו ולכן יש כאלו שיחזרו לגוף הפיזי מהר יותר מאחרים. הכל תלוי חוויות והתנסויות .

מכיוון שהכל הוא אנרגיה ,היכולת שלנו לתקשר עם רמת נשמה קיים גם כאשר היא רק ברמת תודעה וגם כאשר היא בגוף פיזי. כעיקרון אין הבדל בין הדברים אותו חלק אתו אנו בקשר הוא אותו אחד רק צורת הצבירה שלו שונה ,ולכן כאשר אנשים רוצים ליצור קשר עם יקיריהם שנפטרו ,הדבר הוא לחלוטין אפשרי אך גם פה צריך להילקח בחשבון הרצון של אותו ניפטר , לא כולם מוכנים או נכון להם לתקשר עם הנשארים , וזה כמובן קשור גם הוא ללמידה בה נימצא אותו אדם שנישאר . אם הדבר היחידי שמניע אותו הוא צער ואחיזה ,בדר"כ לא יתקיים קשר כזה. אם הכוונה מאחורי הדברים היא להבין וללמוד אין מניעה לקשר הזה.

לא מעט ספרים נכתבו על הנושא אחד המומלצים הוא כמובן "שורשים וגלגולים בזמן /ד"ר בריאן וייס. ד"ר וייס ,פסיכיאטר ידוע הבין במהלך טיפוליו שהזמן שמטופליו לא שהו בעולם הזה בזמן החיים האלו ,השפיע עליהם ומשפיע עליהם גם בזמן בו הם חיים כרגע . הדבר התגלה לו במקרה ומיותר לציין שהפסיכיאטר שעד אותה הבנה ותגלית עבד בשיטות ובדרך ראיה קונבנציונאלית לחלוטין, שינה את תפיסתו לחלוטין ומציין שאין להפריד בין הזמנים בהם אדם חווה את חייו הנוכחים לבין הזמן בהם הוא חווה צורת חיים אחרת. הכל קשור להכל והכל משפיע על הכל.

ככלל – מסע חיינו הוא ארוך ומורכב ,מורכב מגלגולים רבים בהם חוויות רבות עם אנשים רבים שרוב הפעמים חווים אתנו גלגול אחר גלגול. על השיעורים בגלגולים בפוסט הבא..

כשמישהו ניפטר אנו חשים עצב וגעגוע רב ועז . אבל הסוף הוא הפיזי השאר ממשיך ומתקיים.

המלה הגנה עולה בכל מיני הקשרים . המשותף לכולן הוא הרעיון שצריך למנוע ממשהו/ממישהו לפגוע בנו.

כשאנחנו מרגישים או מאמינים שאנחנו צריכים הגנה זה תמיד מכיוון שאנו מרגישים פגיעים וחשופים .

יש הרבה צורות של עשיה או אמירות  שנותנות לנו אפשרויות של הגנות – מאמירות למיניהן ,טפו טפו, בלי עין הרע , בן פורת יוסף , חלקן מקושרות לדת ו/או למסורת וחלק התקבעו במשך הרבה שנים כמשהו שמונע דברים שמאיימים עלינו או לא נוחים לנו.

כמובן שלמילה יש כוח ואנרגיה וכמובן שיש פה המון סוגי אנרגיה שפועלים סביבנו ומלווים אותנו .

שתי אנרגיות עיקריות ועוצמתיות פועלות סביבנו כל הזמן. אור וחושך .

הן קשורות ומתפקדות כמו שאר המערכות הדו-קוטביות שפועלות סביבנו שדרכן אנו לומדים , שני הקצוות בחיינו – גבוה – נמוך ,ארוך –קצר וכו' רק שלמעשה הן אלו שמנהלות הכל ואת כולנו.

האור – מכוונת להתפתחות וסקרנות , עובדת אצלנו דרך השכל המחובר לאנרגיה המתפתחת (פיתוחים פה)והאינדיבידואל .

החושך הוא אנרגיה נמוכה ואיטית יותר ,אך לא פחות חכמה מהאור ומאוד מאתגרת וחמקמקה. אנחנו חווים אותה דרך הרצונות שלנו המחוברים לחומר או לרגש. אנרגיית החושך איננה יכולה להיות מחוברת לשכל ,כי השכל מחבר אותנו ושומר עלינו כאינדיבידואל  עצמאי . האנרגיה הזו עובדת דרך הכלל ומשפיעה ברמות הנמוכות ביותר בהן אדם מוותר על עצמו ועל רצונותיו ומשווה אותם ליכולות והמאוויים של הסביבה ושל אחרים ,או לחוסר עשיה כללי.

אז הגנות – כן או לא…

ההבנה הפשוטה ביותר היא שאנרגיה פועלת על משהו כאשר היא משווה תדר אתו ,אחרת אין אפשרות שהיא תיצור את החיבור שייתן אפשרות לפעולה. מכך אפשר להבין שכאשר אני מאמינה שיש אפשרות שאפגע ממשהו או מישהו ,באופן אוטומטי אני מאפשרת את המימוש של הדבר הזה.

ההבנה שאנרגיות פועלות מתדרים שונים ,ובגלל זה ההסבר של רמות האנרגיות של האור והחושך הנזכר למעלה , מסבירה למעשה שכאשר אין חיבור לתדר של פחד (הכולל בתוכו שלל מצבים – שנאה, קינאה ,חוסר ביטחון, שלל כעסים וכו') וישנו חיבור לאינדיבידואל , התדר המחובר לאנרגיה של החושך אינו יכול להתחבר ולהשפיע .

אז כמה אתם מחוברים ולאיזה תדרים ,תבדקו ותיראו.

כאשר אנחנו בשלנו ובדרכנו אין גם צורך בהגנות.

ניפתח קורס – "דברי הימים שיהיו".

על הקורס בפרסום הקודם , מוזמנים להיכנס ולראות ולבוא ולהנות.

לפרטים – עופרה – 0526860275

אנחנו נמצאים בתהליך אינסופי של חיפוש אחר האושר.

לרוב, אנחנו מחפשים את האושר בחוץ בעוד שזה, נמצא רק במקום אחד. בפנים.  במקום בו יש את החופש לבחור. לבחור כיצד ייראו חיינו. לרוב כשאנו מחברים אנרגיה ודמיון לחשיבה ולזהות שלנו – אנו יוצרים במו ידנו את המעטפת הלוחצת של החיים שלנו, וזאת במקום להדגיש את האותנטיות והרגישות.

את חיינו היום מנהלים פחדים ורגשות

פחדים –  בהם פחד לשנות , פחד ממה יגידו, פחד לאבד , פחד להעז פחד להצליח, פחד להרגיש, מאפיינים את רוב האנושות, ומכתיבים לעיתים מציאות אישית רחוקה מאוד מהמקום הנכון והאפשרי עבורנו.

רגשות –  שהם למעשה ארגז כלים המאפשר התפתחות ועשיה מדויקת כאשר מבינים אותם ומנהלים אותם.  (כן, יש אפשרות כזאת לכל אחד ואחת מאיתנו).  במהלך הלימוד תופתעו לגלות כי מה שמעצבן, מכעיס, פוגע וכואב- יכול להיות בדיוק מה שיקדם אתכם לשלב הבא בחיים ולקפיצת המדרגה שביקשתם לעצמכם.

על כל אלא והרבה יותר בקורס –  "דברי הימים שיהיו" , המשלב ומסביר את השינויים הגדולים המתרחשים בעולמנו, דרך הבנות על חיי היומיום שלנו. עולם משתנה שהופך ליותר מנוכר וקיצוני,  מערכות דיגיטליות "שמשחקות" גם ביחסים בין אנשים, ושלל רגשות ופחדים מציפים ומעכבים.

"דברי הימים שיהיו" הנו לימוד תיאורטי וחוויתי הנותן כלים מעשיים ומלמד טכניקות של ריפוי פיזי ורגשי,  הכל על מנת לקדם את הרצונות שלנו ולהחזיר לידינו את השליטה על הגה החיים .

מוזמנים לערב חשיפה

יום רביעי , 7/6/17 ,בשעה 20:00

רח' קהילת ז'יטומיר 11 , קומה 1 – ,תל אביב.

לשאלות ולהתראות –

עופרה אור – יעוץ והדרכה

052-6860275

יום רביעי ה- 24/5/17 , בתל אביב נידחה .

על קיומו בתאריך החדש תהיה הודעה מסודרת בהמשך.

נפתחות שתי קבוצות ללימוד מיידעי "דברי הימים שיהיו" ,

משולבות בלימוד סוגי ריפוי שונים.

הלימודים יהיו בימי ראשון ושני בשעות הערב,ביסוד המעלה.

בקרוב גם בתל אביב.

למעוניינים להצטרף – בטלפון בבקשה – 052-6860275.